פסק-דין בתיק ת"ק 22631-06-11

1.         ביום 30.1.11 נהג התובע ברכבו בגדרה, ובעת שפנה לשד' בן- גוריון, בנסיעה ממזרח למערב ולאחר שחלף 100 מ' את הקניון, נכנס עם רכבו לתוך בור פעור באספלט הכביש וכתוצאה מכך, איבד התובע שליטה על הרכב, תוך שהצמיג הקדמי ימני נחתך והתפוצץ והרכב סטה ימינה ופגע במדרכה.

עוד מציין התובע, שמדובר בבור פתוח בקוטר 1- 1.5 מ' לפחות, אשר עקב תנאי מזג האוויר החורפי היה כולו מכוסה מים ועקב כך ועקב העובדה שהייתה תאורה לקויה בכביש - לא ניתן היה להבחין בבור.

התובע החנה את רכבו בצד הדרך והחליף גלגל וחייג למוקד העירוני על מנת להתריע על הסכנה והמוקד פתח קריאה על שמו של התובע והובטח שהתקלה תטופל.

לאחר האירוע, גילה התובע, שבנוסף לצמיג הקדמי הימני שנחתך, נפגע גם הפגוש וצדו הימני התנתק והתפרק כולו.

התובע סבור, שהאחריות לנזק שנגרם למכוניתו רובצת על הנתבעת ולכן, הגיש תביעה זו בבקשה לחייב הנתבעת לשלם לו את נזקיו בסך של 6,000 ש"ח.

2.         הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע ולהצדקת בקשה זו, מעלה היא - בין היתר- הטענות הבאות:

א.         הנתבעת אינה יודעת את הסיבות והנסיבות לקרות הנזק ברכב התובע או לעצם נסיעתו של התובע בדרך זו ולדעתה, ייתכן גם שהנזק נגרם ללא קשר לתנאי הכביש ואין להוציא מכלל אפשרות, שמדובר בתקר בצמיג אשר הוביל לנזק הנתבע בתביעה זו.

כמו כן, נטען, שאין לדעת מה היו נתוניו הקודמים של הרכב לרבות מצב הצמיגים והפגוש.

מתיאור התובע את מקום האירוע, לא ניתן להסיק את המקום המדויק בו אירע הנזק.

ב.         הנתבעת מאשרת העובדה, שהתובע פנה אליה פעמיים לפצותו על הנזק, אך הנתבעת השיבה, שנהיגה בהתאם לתנאי הדרך ובמהירות מותאמת לתנאי מזג האוויר הייתה מונעת האירוע.

ג.          הנתבעת מכחישה הטענה, שהיה במקום בור פתוח באספלט הכביש, שכן מדובר היה - לכל היותר- בחתך קטן ושיבוש קל בכביש ואילו אכן היה בור כזה המתואר על ידי התובע, אין ספק שעוד קודם לכן היו המשתמשים בכביש זה פונים למוקד הנתבעת על קיומו של המפגע.

ד.         בנוסף לטענות העובדתיות, מעלה הנתבעת טענות משפטיות ולפיהן טוענת הנתבעת, שאין להטיל עליה אחריות, שכן, היא נקטה באמצעי זהירות נאותים, ולאחר כל גשם מטפלת הנתבעת מיוזמתה במפגעי דרך שנוצרים עקב הגשמים.

כמו כן נטען, שככל שנוצר המפגע, הרי מדובר במפגע כזה שלנתבעת לא הייתה כל שליטה עליו ו/או יכולת למנוע הנזק שנגרם לרכב התובע.

3.         לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ואת חומר הראיות, שוכנעתי, שהאירוע נשוא כתב התביעה התרחש כנטען על ידי התובע. מעדותו עולה,  שבמקום האירוע היה בור אשר כוסה בהצפת מי גשמים שירדו באותה עת (ראה מיקום הבור והנזק במכונית בתמונות - ת/4) - והנתבעת אינה מכחישה את מזג האוויר שהיה באותו יום - כפי שנטען על ידי התובע.

לאחר שיקול כל הראיות הגעתי למסקנה שיש להטיל אחריות על הנתבעת, אך יחד עם זאת יש גם להטיל אחריות על התובע, שכן העובדות והנסיבות מצביעות על כך, שגם התובע תרם תרומה משלו לקרות הנזק.

בנסיבות אלו, החלטתי להשית על הנתבעת אחריות בשיעור של 60% ואילו על התובע אחריות בשיעור של 40% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)       אינני מקבל את טענת הנתבעת, שאין לה אחריות לאירוע מאחר שמדובר באירוע חריג חד פעמי ובלתי צפוי שאין לנתבעת כל שליטה עליו או אפשרות לדעת על כך.

ראשית, הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר באירוע חריג, חד פעמי ובלתי צפוי, כטענתה. שנית, העובדה שנפתח בור באספלט או שהבור הורחב כתוצאה ממי הגשמים, מלמדת על אי תקינות קודמת של הכביש בו נסע התובע.

ב)         חובתה של הנתבעת לדאוג לתחזוקה תקינה של מערכת הכבישים, כפי שנקבע בסעיף 235(2) לפקודת העיריות הקובע, שהרשות:" תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש פרטי".